מכשיר תמי 4 בשבת
הרב יניב חניאכזתמוזתשעה14/07/2015
שאלה:
שלום. האם אני יכול להשתמש ולשתות בשבת ממכשיר תמי 4?
תשובה:
באופן עקרוני אם מדובר על מכשיר רגיל, ללא הכשר, הרי שאסור לעשות שימוש במים החמים בשבת, כי בזמן הוצאת המים נכנסים מים קרים ומתחממים.אם מדובר על מכשיר מכני, מים קרים מותר.
אם מדובר על מכשיר אלקטרוני, ללא הכשר, הכל כמובן אסור.
אם יש כרטיס מיוחד לשבת, הרי שהכל בהתאם להכשר ולכרטיס.
תשובות נוספות בנושא-
שמות
1) בחיים לא שמעתי שיש בעיה עם שני שמות, זה מאוד מקובל שנותנים שני שמות ביהדות וכך נהגו גדולים הרבנים והמקובלים. 2) זה נכון שראוי להימנע מלקצר את השם, זה לא מוכח מדעית שזה גורם למוות בגיל צעיר, אבל זה בהחלט לא טוב מבחינה רוחנית. 3) לא, זה דבר מקובל מאוד.
1) בחיים לא שמעתי שיש בעיה עם שני שמות, זה מאוד מקובל שנותנים שני שמות ביהדות וכך נהגו גדולים הרבנים והמקובלים. 2) זה נכון שראוי להימנע מלקצר את השם, זה לא מוכח מדעית שזה גורם למוות בגיל צעיר, אבל זה בהחלט לא טוב מבחינה רוחנית. 3) לא, זה דבר מקובל מאוד.
בשר וחלב
צחצוח שניים לא הופך את המברשת לבשרית או חלבית, בגלל שטעם האוכל פגום, יש חומר פוגם (משחת השניים) והחום הוא נמוך, כי אף אחד לא מכניס מברשת שניים רותחת לפה.
צחצוח שניים לא הופך את המברשת לבשרית או חלבית, בגלל שטעם האוכל פגום, יש חומר פוגם (משחת השניים) והחום הוא נמוך, כי אף אחד לא מכניס מברשת שניים רותחת לפה.
מלאכה לפי תפילה
בספר הליכות שלמה מעלה סברה שהאיסור לעשות מלאכתו לפני התפילה הוא דין בקדימה, כלומר שאסור להקדים צרכיו לתפילתו. אבל אם זמן תפילתו הקבוע עוד לא הגיע, למרות שכבר עלה עמוד השחר, רשאי לעשות מלאכה. ונראה למעשה שכאשר מצטרף עוד ספק לקולא אפשר להקל בזה, כגון שספק אם זו מלאכה או ספק אם הוא צרכי מצווה, כיוון שגם זמן תפילתו הקבוע לא הגיע אפשר להקל. בברכה יגאל ללום
בספר הליכות שלמה מעלה סברה שהאיסור לעשות מלאכתו לפני התפילה הוא דין בקדימה, כלומר שאסור להקדים צרכיו לתפילתו. אבל אם זמן תפילתו הקבוע עוד לא הגיע, למרות שכבר עלה עמוד השחר, רשאי לעשות מלאכה. ונראה למעשה שכאשר מצטרף עוד ספק לקולא אפשר להקל בזה, כגון שספק אם זו מלאכה או ספק אם הוא צרכי מצווה, כיוון שגם זמן תפילתו הקבוע לא הגיע אפשר להקל. בברכה יגאל ללום
משמעות הדלקת נרות חנוכה בעזה
שלום וברכה וחג אורים שמח.
מבואר מהרבה פוסקים שנרות חנוכה מדליקים רק בבית, ואם אין לאדם בית או שנמצא מחוץ לביתו ואין מי שידליק בביתו, אין חיוב הדלקה.
וניתן להסביר זאת על פי החקירה שהביא השפת אמת (שבת כא ד״ה ת״ר) אם מצות נר חנוכה היא חובת גברא, דהיינו שיש חובה על כל אחד ואחד להיות מדליק או לצאת ע"י אחרים בהדלקה ע״י השתתפותו בפרוטה, או שמא היא חובת חפצא כמו מזוזה שמספיק מזוזה אחת בבית אפילו אם גרים בבית כמה משפחות, וכמו נר שבת דסגי שיהיה בבית נר דלוק, דהיינו המצוה היא על הבית שיהיה בו נר חנוכה. ונפקא מינה לגבי מי שאין לו בית, שאם היא מצוה על האדם להדליק וישנו תנאי שההדלקה תהיה בבית, אם כן יש לו חיוב לשכור מקום על מנת להדליק. אולם אם החיוב הוא על הבית, א״כ כיון שאין לו בית הרי הוא פטור מההדלקה. ומדברי כמה פוסקים מוכח שהחיוב הינו על הבית בלבד, וכן עולה מדברי התוספות (סוכה מו,א ד״ה הרואה) שכתבו שברכת הראיה נאמרה למי שאין לו בית ואין בידו לקיים את המצוה. וכן הוא לשון הרמב״ם: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד", וכן עולה מדברי רש״י (שבת כג,א ד״ה הרואה) שכתב שברכת על הנסים שמברך הרואה הוזקקה למי שנמצא בספינה ואין לו בית להדליק, ומוכח שכיון שנמצא בספינה ולא בבית אין הוא מדליק ולכן אינו מברך את ברכת ’להדליר נר חנוכה’. וכן מוכח מהרא״ש (פ״ב סימן ח), ובסמ״ק (מצוה רפ) שכתבו שאין מדליקים בספינה. וכן כתב הפני יהושע (שבת כא,ב דה תנו רבנן) אחר שהקשה מדוע בנר חנוכה אין חיוב על כל אדם להדליק, ועוד מדוע אין אומרים בדין הדלקה שמצוה בו יותר מבשלוחו כשם שאומרים בשאר מצוות. ועל פי זה יצא לחדש שחז״ל תיקנו את מצוות ההדלקה כאילו היתה חובת הבית.
לעומת זאת ישנם ראיות הפוכות שמצוות ההדלקה היא על האדם, דבגמרא (שבת כג,א) אמר רב ששת שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ורבי זירא אמר שבתחילה היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית המארחו, ולאחר שהתחתן אמר שכבר אין לו צורך להשתתף כיון שאשתו מדליקה בביתו. ומדבריו עולה שיש חיוב עצמי על כל אחד להדליק או להשתתף עם אחרים. וא״כ משמע שנר חנוכה היא מצוות הגוף. ויותר מבואר כן בדברי הר"ן (על הרי״ף עמוד י) שכתב שאורח חייב אע״פ שאין לו בית, דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטרו מן המזוזה, עכ״ל. ומדבריו עולה בברירות שחיוב נר חנוכה הוא חיוב עצמי ולא חיוב על הבית.
למעשה כתב האור לציון (ח״ד עמוד רפח) שהבית יוסף (סימן תרעא ס״ז) הכריע שמי שאין לו בית פטור מדבריו שהדלקת נרות בבית הכנסת נועדה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו.
ואין ללמוד בדין הדלקה בבית הכנסת להדליק במקום התכנסות של ציבור, שיתכן שהמנהג להדליק בבית הכנסת נקבע כך כיון שהמקום נקרא בית מקדש מעט ודומה בזה לבית המקדש, ולכן רק הנמהג ניתקן רק בבית תפילה קבוע (אור לציון ח״ד עמוד רמט).
ולכן למעשה ניתן לצאת ידי חובת הדלקה רק במקום בו החיילים לנים או שיצאו בהדלקה של בני משפחותיהם בבית. והדלקת נרות ברחובות העיר עזה היא רק סימלית.
שלום וברכה וחג אורים שמח.
מבואר מהרבה פוסקים שנרות חנוכה מדליקים רק בבית, ואם אין לאדם בית או שנמצא מחוץ לביתו ואין מי שידליק בביתו, אין חיוב הדלקה.
וניתן להסביר זאת על פי החקירה שהביא השפת אמת (שבת כא ד״ה ת״ר) אם מצות נר חנוכה היא חובת גברא, דהיינו שיש חובה על כל אחד ואחד להיות מדליק או לצאת ע"י אחרים בהדלקה ע״י השתתפותו בפרוטה, או שמא היא חובת חפצא כמו מזוזה שמספיק מזוזה אחת בבית אפילו אם גרים בבית כמה משפחות, וכמו נר שבת דסגי שיהיה בבית נר דלוק, דהיינו המצוה היא על הבית שיהיה בו נר חנוכה. ונפקא מינה לגבי מי שאין לו בית, שאם היא מצוה על האדם להדליק וישנו תנאי שההדלקה תהיה בבית, אם כן יש לו חיוב לשכור מקום על מנת להדליק. אולם אם החיוב הוא על הבית, א״כ כיון שאין לו בית הרי הוא פטור מההדלקה. ומדברי כמה פוסקים מוכח שהחיוב הינו על הבית בלבד, וכן עולה מדברי התוספות (סוכה מו,א ד״ה הרואה) שכתבו שברכת הראיה נאמרה למי שאין לו בית ואין בידו לקיים את המצוה. וכן הוא לשון הרמב״ם: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד", וכן עולה מדברי רש״י (שבת כג,א ד״ה הרואה) שכתב שברכת על הנסים שמברך הרואה הוזקקה למי שנמצא בספינה ואין לו בית להדליק, ומוכח שכיון שנמצא בספינה ולא בבית אין הוא מדליק ולכן אינו מברך את ברכת ’להדליר נר חנוכה’. וכן מוכח מהרא״ש (פ״ב סימן ח), ובסמ״ק (מצוה רפ) שכתבו שאין מדליקים בספינה. וכן כתב הפני יהושע (שבת כא,ב דה תנו רבנן) אחר שהקשה מדוע בנר חנוכה אין חיוב על כל אדם להדליק, ועוד מדוע אין אומרים בדין הדלקה שמצוה בו יותר מבשלוחו כשם שאומרים בשאר מצוות. ועל פי זה יצא לחדש שחז״ל תיקנו את מצוות ההדלקה כאילו היתה חובת הבית.
לעומת זאת ישנם ראיות הפוכות שמצוות ההדלקה היא על האדם, דבגמרא (שבת כג,א) אמר רב ששת שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ורבי זירא אמר שבתחילה היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית המארחו, ולאחר שהתחתן אמר שכבר אין לו צורך להשתתף כיון שאשתו מדליקה בביתו. ומדבריו עולה שיש חיוב עצמי על כל אחד להדליק או להשתתף עם אחרים. וא״כ משמע שנר חנוכה היא מצוות הגוף. ויותר מבואר כן בדברי הר"ן (על הרי״ף עמוד י) שכתב שאורח חייב אע״פ שאין לו בית, דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטרו מן המזוזה, עכ״ל. ומדבריו עולה בברירות שחיוב נר חנוכה הוא חיוב עצמי ולא חיוב על הבית.
למעשה כתב האור לציון (ח״ד עמוד רפח) שהבית יוסף (סימן תרעא ס״ז) הכריע שמי שאין לו בית פטור מדבריו שהדלקת נרות בבית הכנסת נועדה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו.
ואין ללמוד בדין הדלקה בבית הכנסת להדליק במקום התכנסות של ציבור, שיתכן שהמנהג להדליק בבית הכנסת נקבע כך כיון שהמקום נקרא בית מקדש מעט ודומה בזה לבית המקדש, ולכן רק הנמהג ניתקן רק בבית תפילה קבוע (אור לציון ח״ד עמוד רמט).
ולכן למעשה ניתן לצאת ידי חובת הדלקה רק במקום בו החיילים לנים או שיצאו בהדלקה של בני משפחותיהם בבית. והדלקת נרות ברחובות העיר עזה היא רק סימלית.
איך להתחיל ללמוד זוהר?
שאלה כבדה...
אני סבור שבראשונה צריך לקבוע קביעות...
כלומר- הספק קבוע כלשהוא, נניח דף (שני עמודים) של זוהר הסולם (בערך עמוד ב"זוהר רגיל").
אני עצמי לומד בעיון של הבנה לשונית, מהלכית/ רעיונית, ולא מתעכב על עניינים קבליים מורכבים (רק במקרים ממש ממש מסויימים). אני כן מתעכב על הבנת ארמית (לרוב זה פשוט ללומדי גמרא, אבל לעיתים הארמית קשה בגרסת הזוהר...).
כלומר- מבין את המילים בארמית, ואם לא- מסתכל בסולם לראות את הפירוש המילולי. ואז ממשיך. לרוב, אחרי כמה שנים, גם ההבנה של העניין מתבארת עם הניסיון והחזרה על הנושאים.
אני כן מתעכב על הבנת ה"מקור לדרשות". כלומר- אם הזוהר דורש משהו, אני מנסה להבין מה היה הקושי/ המבנה המיוחד של הפסוק שבגללו הוא הביא את הפירוש הזה... החומרים שאני מעלה לאתר על הזוהר השבועי בדרך כלל מבוססים על זה- הבנת הקושי או הבנה של הפסוקים שהובילו לדרשה.
בתחום הקבלי, אני הולך בשיטתו של הרב קוק שלעיתים קרובות לא מבינים את העומק לעומקו, אבל מקבלים את הרוח. את הכיוון.
הרב קוק כותב בכמה מקומות, שבלימוד פנימיות וקבלה יש לעיתים מצב שבו לא מבינים "כל מילה", כל דקדוק, כל גימטריא ודילוג אותיות. אבל כן מתרשמים מהרוח (אם יורשה לי לתרגם- מה"כיוון"). מקורות לכך אביא מיד, בסוף התשובה.
יש עניינים שברור לי שאני לא מבין, אבל אני מצליח להבין את ה"כוונה הכללית". ואז אני, בכוונה, מוותר על הסולם שישר הופך את זה לקבלת האר"י- ז"א, מלכות, ספירות וכו'... בשלב זה אני מנסה, בעקבות דברי הרב קוק, להבין יותר את ה"כוונה", את הרעיון הבסיסי, שאותו די ניתן להבין. מלבד מקרים מאוד מסויימים שבהם ברור ש"החשבון הוא החשוב" ואז אם אני לא מבין על מה מדובר אני עובר הלאה בקריאה בלבד.
לאחר כמה וכמה שנים כאלו, אני יכול לומר שלרוב אני מצליח לתפוס את "הכיוון". גם ללא קבלת האר"י.
באופן כללי, שיטתי בלימוד הזוהר והירושלמי היא שאין מקום לדקדוקי "בבלי" בזוהר. לעיתים צריך ל"רחף" בכוונה מעל החשבון הפשוט של המילים, ודקדוקי הבנה מפורשים. בירושלמי זה הכרחי בגלל גרסאות, ובזוהר בגלל העומקים של העניין. שאלו עניינים שלרוב מצריכים הבנה "נוגעת ולא נוגעת". ואי אפשר לחשבן כל מילה.
בכל זאת, בלי תרגום זה נראה לי קשה מידי, כי הארמית לא פשוטה. אז ענייני שפה, כפי שכתבתי, אני כן מתעכב...
אני יכול לומר שאחרי תרגול של שנים בשיטה, לעיתים קרובות ההבנה מתבהרת גם בשיטת לימוד של מטי ולא מטי... ולעיתים די קרובות אני תופס את המתרגמים (או אפילו את המנקדים) בטעויות לשוניות, למרות חוסר בקיאותי בקבלת האר"י הישירה.
באגף מיוחד באתר אני מעלה שיעור שבועי קצר- נקודה מהזוהר על פרשת השבוע. מידי שבוע.
מקורות מהרב קוק (בעיקר מהפרק "לסתרי תורה ורזיה", פרק י באורות התורה)-
פסקה ו- "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות העניינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות... ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח..."
פסקה ט- "המעין העליון, מקור אמת אין סוף, יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה... וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול... ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות, רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה ואגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה...".
פסקה י- "אחת מהנפלטות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מ"מ הם מרוממים את כל מהותו... והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית הבלתי ברורה שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו".
ישנה פסקה ב"אורות התשובה", פרק ד, א, שמזכירה גם היא (בסופה) את הכיוון של חוסר היכולת לבטא בצורה ברורה רעיונות גדולים מאוד (בתחילת הפסקה הרב קוק מזכיר את נושא החבלים והייסורים של הנשמה הכללית ששואפת לתשובה כללית)- "... בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת."
בשמונה קבצים, קובץ ג, פסקה כו- "מסתכלים בחביון עוז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן..."
ויש עוד לא מעט פסקאות ברוח זו....
אולי אפשר לקשור לזה גם מדרש (ממש בסופה של ה"ספרי" על דברים) שעוסק בהבדל בין משה לבלעם. שלכאורה לפי חז"ל במובן מסויים בלעם "ידע יותר" מאשר משה. אומרים חז"ל- "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו".
הרב שרקי, בשיעור ששמעתי, מסביר שיש הבדל בין הטבח לשר... הטבח מבשל את הארוחה, הוא יודע מה ירקות יש, כמה קטניות יש, כמה עלה כל דבר. מה המתכון המדוייק... השר שאוכל עם המלך, לא יודע את כל הדברים הללו. אבל הוא זה שאוכל עם המלך ביחד. הוא מכיר את התבשיל כולו מבושל יחדיו.. ואת טעמו.
שאלה כבדה...
אני סבור שבראשונה צריך לקבוע קביעות...
כלומר- הספק קבוע כלשהוא, נניח דף (שני עמודים) של זוהר הסולם (בערך עמוד ב"זוהר רגיל").
אני עצמי לומד בעיון של הבנה לשונית, מהלכית/ רעיונית, ולא מתעכב על עניינים קבליים מורכבים (רק במקרים ממש ממש מסויימים). אני כן מתעכב על הבנת ארמית (לרוב זה פשוט ללומדי גמרא, אבל לעיתים הארמית קשה בגרסת הזוהר...).
כלומר- מבין את המילים בארמית, ואם לא- מסתכל בסולם לראות את הפירוש המילולי. ואז ממשיך. לרוב, אחרי כמה שנים, גם ההבנה של העניין מתבארת עם הניסיון והחזרה על הנושאים.
אני כן מתעכב על הבנת ה"מקור לדרשות". כלומר- אם הזוהר דורש משהו, אני מנסה להבין מה היה הקושי/ המבנה המיוחד של הפסוק שבגללו הוא הביא את הפירוש הזה... החומרים שאני מעלה לאתר על הזוהר השבועי בדרך כלל מבוססים על זה- הבנת הקושי או הבנה של הפסוקים שהובילו לדרשה.
בתחום הקבלי, אני הולך בשיטתו של הרב קוק שלעיתים קרובות לא מבינים את העומק לעומקו, אבל מקבלים את הרוח. את הכיוון.
הרב קוק כותב בכמה מקומות, שבלימוד פנימיות וקבלה יש לעיתים מצב שבו לא מבינים "כל מילה", כל דקדוק, כל גימטריא ודילוג אותיות. אבל כן מתרשמים מהרוח (אם יורשה לי לתרגם- מה"כיוון"). מקורות לכך אביא מיד, בסוף התשובה.
יש עניינים שברור לי שאני לא מבין, אבל אני מצליח להבין את ה"כוונה הכללית". ואז אני, בכוונה, מוותר על הסולם שישר הופך את זה לקבלת האר"י- ז"א, מלכות, ספירות וכו'... בשלב זה אני מנסה, בעקבות דברי הרב קוק, להבין יותר את ה"כוונה", את הרעיון הבסיסי, שאותו די ניתן להבין. מלבד מקרים מאוד מסויימים שבהם ברור ש"החשבון הוא החשוב" ואז אם אני לא מבין על מה מדובר אני עובר הלאה בקריאה בלבד.
לאחר כמה וכמה שנים כאלו, אני יכול לומר שלרוב אני מצליח לתפוס את "הכיוון". גם ללא קבלת האר"י.
באופן כללי, שיטתי בלימוד הזוהר והירושלמי היא שאין מקום לדקדוקי "בבלי" בזוהר. לעיתים צריך ל"רחף" בכוונה מעל החשבון הפשוט של המילים, ודקדוקי הבנה מפורשים. בירושלמי זה הכרחי בגלל גרסאות, ובזוהר בגלל העומקים של העניין. שאלו עניינים שלרוב מצריכים הבנה "נוגעת ולא נוגעת". ואי אפשר לחשבן כל מילה.
בכל זאת, בלי תרגום זה נראה לי קשה מידי, כי הארמית לא פשוטה. אז ענייני שפה, כפי שכתבתי, אני כן מתעכב...
אני יכול לומר שאחרי תרגול של שנים בשיטה, לעיתים קרובות ההבנה מתבהרת גם בשיטת לימוד של מטי ולא מטי... ולעיתים די קרובות אני תופס את המתרגמים (או אפילו את המנקדים) בטעויות לשוניות, למרות חוסר בקיאותי בקבלת האר"י הישירה.
באגף מיוחד באתר אני מעלה שיעור שבועי קצר- נקודה מהזוהר על פרשת השבוע. מידי שבוע.
מקורות מהרב קוק (בעיקר מהפרק "לסתרי תורה ורזיה", פרק י באורות התורה)-
פסקה ו- "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות העניינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות... ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח..."
פסקה ט- "המעין העליון, מקור אמת אין סוף, יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה... וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול... ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות, רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה ואגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה...".
פסקה י- "אחת מהנפלטות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מ"מ הם מרוממים את כל מהותו... והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית הבלתי ברורה שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו".
ישנה פסקה ב"אורות התשובה", פרק ד, א, שמזכירה גם היא (בסופה) את הכיוון של חוסר היכולת לבטא בצורה ברורה רעיונות גדולים מאוד (בתחילת הפסקה הרב קוק מזכיר את נושא החבלים והייסורים של הנשמה הכללית ששואפת לתשובה כללית)- "... בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת."
בשמונה קבצים, קובץ ג, פסקה כו- "מסתכלים בחביון עוז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן..."
ויש עוד לא מעט פסקאות ברוח זו....
אולי אפשר לקשור לזה גם מדרש (ממש בסופה של ה"ספרי" על דברים) שעוסק בהבדל בין משה לבלעם. שלכאורה לפי חז"ל במובן מסויים בלעם "ידע יותר" מאשר משה. אומרים חז"ל- "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו".
הרב שרקי, בשיעור ששמעתי, מסביר שיש הבדל בין הטבח לשר... הטבח מבשל את הארוחה, הוא יודע מה ירקות יש, כמה קטניות יש, כמה עלה כל דבר. מה המתכון המדוייק... השר שאוכל עם המלך, לא יודע את כל הדברים הללו. אבל הוא זה שאוכל עם המלך ביחד. הוא מכיר את התבשיל כולו מבושל יחדיו.. ואת טעמו.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכות שבת
מוצרים
